ספר קדושה
במה עוסק הספר?
ספר קדושה הינו הספר החמישי ב"משנה תורה" המתאר את איסורי הביאה ואיסורי המאכלים.
הספר פותח בעריות האסורות, ממשיך להלכות נידה, משם להתבוללות (הבאה בדרך כלל מתוך עבירת ביאה על גויה) ולגיור, ואיסורי חיתון. בהמשך הספר עוסק באיסורי מאכל, בדרך הכנת המאכל, ובשחיטת החי.
מהי קדושה? מהי הרלוונטיות של הספר לימינו?
(מתוך ההקדמה לספר)
הקדושה, שהיא נושאו של ספר זה, אינה קדושה של מקום, כדרך שנהוג לציין את היחס למקדש. ההלכות הללו, איסורי ביאה ומאכלות אסורות, באות להבדיל אותנו מן העמים. והקדושה בעניינן פירושה הבדלה והפרשה. נוסף על זה, יש למושג קדושה משמעות עמוקה יותר, להביא לחיים של קדושה, כמו שכתב רבנו:
וְטַהֲרַת הַגּוּף מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ מִן הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת, וּקְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ גּוֹרֶמֶת לְהִדַּמּוֹת בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא,מד).
"קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ מִן הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת" היא הריחוק מהליכות חיים קלוקלות, שאם האדם מתרחק מהן, הוא מידמה לשכינה. ומצוות ההתדמות לשכינה עוטפת את כל חיי האדם (כפי שאומר הרמב"ם בהרחבה בראש הפרק הראשון מהלכות דעות). לא רק קדושה במקום מסוים, כגון בבית הכנסת, או בזמן מסוים, כגון בתפילה, אלא בכל מעשה של האדם. ובסוף הלכות "מאכלות אסורות", הרמב"ם אומר:
וְכָל הַנִּזְהָר בִּדְבָרִים אֵלּוּ – מֵבִיא קְדֻשָּׁה וְטַהֲרָה יְתֵרָה לְנַפְשׁוֹ, וּמְמָרֵק נַפְשׁוֹ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא,מד).
זו מטרת כל המצוות, להכניס את ה' לכל מעשה בחיינו. משום כך אנו מרבים לברך "אשר קדשנו במצוותיו". שהרי אמרו חכמים: " 'והתקדשתם והייתם קדושים' – זו קדושת מצוות".
מבנה הספר:
עמודים לדוגמה מהספר
הרחבה
- הצעת פיתרון למבוכה גדולה בהלכות איסורי ביאה פרק ז, בכרך קמ"ה של כתב העת "סיני" (הוצאת מוסד הרב קוק, תשע"ב) לקריאה