הורדת אפליקציה
צור קשר
הצטרפו לפייסבוק
ספר נזקים
במה עוסק הספר?
ספר נזקים הינו הספר הי"א ב"משנה תורה", העוסק בדיני הנזקים במשפט העברי.
ההלכות בספר זה פותחות את העיסוק במשפט העברי, ההולך ונמשך בכל חלקו האחרון של "משנה תורה" – נזקים, קניין, משפטים ושופטים.
ספר "נזקים" מקיף את הנזקים שבאחריות האדם בסדר הולך ומחריף. תחילה בהלכות הדנות במי שהזיק רכושו, כגון שורו. לאחר מכן בנזק הגנבה שהאדם עושה בסתר, ונזק הגזלה שהאדם עושה בגלוי, ואחריהן בנזק של אי השבת אבדה. חמורים מנזקי הממון הם הנזקים שהאדם עושה בגופו, כשהוא פוצע את חברו או מזיק לממון חברו, וגרוע מהם מי שמוסר את ממון חברו ביד אנשים אַלימים.
לקראת סיום הספר הרמב"ם פורס את ההלכות העוסקות בדינו של הרוצח, שאין לו לא סליחה ולא כפרה בתשלום אלא במותו, כמו שנאמר: "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" (במדבר לה,לג).
למה יש כל כך הרבה נזקים בעולם?
(תקציר מתוך פתח דבר לספר)
עולמה של התורה, באה להשגיב את האדם אל על, ולא רק להסדיר את יחסי החברה בינם לבין עצמם, ולכן, מבחינות מסויימות, הנזק הגדול ביותר הוא הנזק שהאדם מזיק לעצמו (ראה מו"נ ג,יב). בהלכות שמירת הנפש (יא,ח), מביא הרמב"ם את ההלכה שהמסכן את עצמו "וְאָמַר: ′הֲרֵינִי מְסַכֵּן בְּעַצְמִי, וּמַה לַּאֲחֵרִים עָלַי בְּכָךְ′? אוֹ: ′אֵינִי מַקְפִּיד עַל כָּךְ′ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת".
כמה עמוקה היא האכפתיות לחיי כל אדם. שלא כהמון הטוען ′חיה ותן לחיות′, משפט שלכאורה משמעו דאגה לזכויות הפרט ′תן לי את מרחב המחיה שלי ואניח לך′, אך למעשה הוא מביע חוסר אכפתיות ואנוכיות, המגיע לכדי הניסוח הקיצוני ′חיה ותן למות′. ואפשר שמתוך כך נקראו ההלכות החותמות את הספר בשם הלכות רוצח ושמירת נפש. העולם – טוב הוא. אם יש רע, הרי הוא יציר כפיו של האדם. והרע הגרוע ביותר בעולם הוא הרע שעושה האדם לעצמו. את התובנות הללו מיטיב לתאר הרמב"ם בספר "מורה הנבוכים":
"המין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע לאדם ממנו מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה… ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם. וזהו אשר לא תמצא מי שאינו חוטא בו על עצמו כי אם מעטים. וזהו אשר ראוי לגנות עליו את הנפגע באמת, ולומר לו כמו שנאמר: "מידכם הייתה זאת לכם". ונאמר: "משחית נפשו הוא יעשנה". ועל המין הזה מן הרעות אמר שלמה: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה′ יזעף ליבו". וכן כבר ביאר במין הזה מן הרעות שהם מעשה האדם בעצמו, והוא אומרו: "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים", ואותם המחשבות הם אשר הביאו עליהם הרעות הללו (מו"נ ג,יב). יושיענו ה′ מכל מחשבת כזב, מכל פוגע ומזיק, מכל שד ושודד, ובייחוד מכל מי שרק נראים כאדם" (ראה מו"נ א,ז).
