ספר הפלאה
במה עוסק הספר?
ספר הפלאה הינו הספר השישי ב"משנה תורה", העוסק בנושא אחד: הדיבור, קדושתה של המילה הנאמרת. עם סיומו של הספר הקודם, ספר קדושה, העוסק ברובו בדברים הנכנסים אל הפה, מאכלות אסורות, זה שלפנינו עוסק בדברים היוצאים מן הפה.
הספר פותח בדיני שבועות, מהי שבועה ומה דינו של הנשבע לשקר, ממשיך להלכות נדרים, משם להלכות נזירות (הרמב"ם קובע האם נזירות הינה מצב אידיאלי או תיקון למצב שאינו תקין) ומסיים בהלכות ערכים וחרמים, דיני הקדשות שאדם מקדיש לטובת הקודש.
מילה זו מילה!
(מתוך ההקדמה לספר)
סדר ההלכות בספר זה הולך מן הכלל אל הפרט ומן החשוב אל הפחות חשוב: למן האמירות הכלליות החלות על האדם, על העבר ועל העתיד, על העובדות כמו עדות ופיקדון, ועל ההתחייבויות האישיות (הלכות שבועות), ועד להתחייבויות העתידיות המוטלות על הנכסים (הלכות נדרים), והנזירות, שהיא סוג מיוחד של נדר (הלכות נזירות). בסוף ההלכות באות ההקדשות, התחייבויות רצוניות לתת למקדש ולכהנים מנכסי האדם (הלכות ערכים וחרמים).
הרעיון היסודי הוא שיש למילה הנאמרת משמעות עמוקה ומחייבת, ויש בה קדושה. מילה זו מילה. אמירת שקר בשבועה או הפרת ההבטחה שבנדר חמורה עד מאוד, כיוון שיש בה חילול השם, שהוא מן העברות החמורות בתורה. המילים אינן סתם. הן באות מתוך כוונה עמוקה, הסכמה פנימית ומחשבה מרצון, ולכן צריך בכל השבועות והנדרים שיהיו פיו ולבו של האדם שווים. המילה מחייבת, עד שגם מי שמחליט שמחר בבוקר ישכים ללמוד, עליו לקיים את דבריו כאילו נדר. זמן הוא זמן, "לא תאחר לשלמו".
היושרה נדרשת בכל מעשי האדם גם כלפי עצמו. "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ". זו קריאה לאדם לקיים את מה שהבטיח לעצמו גם בדברים של יום יום, וגם במה שנשבע או הושבע, עכשיו או בהר סיני. אין שבועה חלה על דבר שאי אפשר לאדם לעשותו. מפני זה, מה שהושבע בו, יש בכוחו לקיימו, וה' הוא הנותן לאדם למצוא את הכוחות שכבר נתן לו.
הנדר והשבועה קושרים את האדם, ואילו ההקדשה קושרת את הנכס להיות למקדש. משום כך, מצווה על האדם להישאל על נדרו ולהישאר בעל חירות במה שהתירה התורה, ולעולם יעשה יותר וידבר פחות, ואילו בהקדשת נכסים מצווה שיקיים את נדרו, יאסור את החפץ על עצמו וישחרר את עצמו ממנו.